החלטה בתיק ת"א 4280-09

1.         ביום 21/10/12 הוגשה בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט על מנת להביא לבצוע פסק דין ע"י המשיבה, בהטלת קנס בסך של 5,000 ש"ח החל ממועד הבקשה ועד לביצועו.

2.         המבקשים טענו בבקשתם, בחלק האופרטיבי של פסק הדין נקבע כי "על המשיבה להמציא תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, מכתב הכוונות של הבנק לטובתו רשומה המשכנתא לפיו,  עם בצוע התשלום בסך של 61,500$ לפי השער היציג ביום 25/05/08 בצרוף ריבית והפרשי הצמדה ממועד הגשת התביעה ועם יום התשלום בפועל, תסולק המשכנתא וכן לסלק כל שעבוד או חוב אחר הרובץ על הדירה".

3.         המבקשים הלינו כנגד אי הגשת מכתב כוונות לפי פסק הדין למרות פניות חוזרות ונשנות לב"כ המשיבה אשר טיפל מטעמה בביצוע העסקה, עו"ד שני, בדרישה למלא אחר פסק הדין בהצגת מכתב הכוונות. המבקשים הוסיפו וטענו כי אין בידם לאכוף את ביצוע פסק הדין במסגרת הליכי הוצאה לפועל שכן לא עסקינן בפסק דין כספי .  כל עיכוב בביצוע פסק הדין באי הצגת מכתב הכוונות גורם להם נזק כספי הואיל ופסק הדין הצטוו, לשלם ריבית והפרשי הצמדה על יתרת התמורה בגין המכר , עד יום התשלום בפועל. גם לפיכך, בקשו שיתקיים דיון בבקשה בדחיפות ויוטל קנס על המשיבה על מנת לאכוף עליה את ביצוע פסק הדין.

4.         בתגובת המשיבה לבקשה מיום 26.12.12 נאמר כי מכתב הכוונות לא הועבר עד מועד הגשת הבקשה הואיל והיא הגישה ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. רק לאחר שנדחתה בקשה לעיכוב בצוע, פנתה המשיבה לבנק, על מנת לקבל את מכתב הכוונות . עיכובים שונים מצד הבנק הביאו לכך שמכתב הכוונות, ניתן ביום 18.12.12. לטענתה, המבקשים דחו בטענות שווא את נוסח  מכתב הכוונות שהוצג להם ובכך, הפרו המבקשים את פסק הדין בדחיית מועד התשלום.  

5.         בהודעת המבקשים בתגובה לתשובת המשיבה נאמר כי נוסח מכתב הכוונות אינו מניח את דעתם הואיל ולא מובטח לפיו כי המשכנתא תסולק.  

             ביום 29.12.12 ניתנה החלטה בה הוצע למבקשים למהר לפנות לבנק על פי מכתב הכוונות שתוקפו לפי האמור בו עד ליום 31.12.12 והוריתי להם להודיע תוך 4 ימים אם עלה בידם להביא לסילוק המשכנתא על פי מכתב הכוונות שהוצג ע"י המשיבה, בתמיכה לתגובתה.

6.         ביום 2.1.13 הוגשה בקשה חוזרת  ע"י המבקשים. המבקשים טענו כי לאחר פניות חוזרות ונשנות שלהם לבנק בשל מחדליה של המשיבה בהסדרת סילוק המשכנתא, עלה בידיהם  לבסוף, להביא לסילוק המשכנתא ביום 31.12.12. אי אז, הודע להם במענה לפנייה של עו"ד קרני מטעמם לב"כ המשיבה כי המשיבה הורתה לבאי כוחה, לא למסור להם את האישורים הנדרשים להעברת הזכויות (רשימת המסמכים פורטה במכתבה של עו"ד קרני לעוה"ד שני ובן יוסף, נספח ג' לבקשה , להלן-"מסמכי ההעברה"). משכך, בקשו המבקשים כי יתקיים דיון בבקשה בדחיפות .  

7.         למרות החלטתי מיום 3.1.13 , עמדו המבקשים על בקשתם וטענו כי הבקשה, מתאימה להתברר בנוגע למסמכי ההעברה בהיותם דרושים להשלמת ביצוע העסקה, משנדחתה התביעה לביטול פסק הדין.  לדידם, אם לא יורה בית המשפט על העברת המסמכים , יהיה בכך כדי לגרור את הצדדים להליכים מיותרים נוספים בשעה,  שניתן להביא למיצוי זכותם על פי ההסכם במסגרת דיון בבקשה לאכיפת ביצוע פסק הדין.  

8.         המשיבה טענה מנגד כי משניתן מכתב הכוונות והוסר השעבוד על הדירה, אין לדון בבקשה ובידי המבקשים להתכבד להגיש תביעה כנגדה בגין אי העברת הזכויות .  

המסגרת המשפטית:

9.         סעיף 6(1) לפקודת בזיון בית משפט (להלן-"הפקודה") כי לבית משפט הסמכות " לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על ידם והמצווה לעשות איזה מעשה או האוסר לעשות כל מעשה".

             הלכה פסוקה היא כי הליך לפי הפקודה, צופה פני עתיד . הטלת הקנס צופה פני עתיד ובאה לכפות ציות בעתיד של חיוב שנקבע בפסק דין או בהחלטה ולא נועד לענוש על מעשה או מחדל שארע בעבר ( ע"פ 281/80 לגו מ. למלשטרייך בע"מ נ' בר רם בע"מ ואח' , פ"ד לד(4)557 , רע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט , פ"ד נט (4) 49, 58 ).  

             מטרת הפעלת מנגנון האכיפה על פי הפקודה היא הרתעה מהפרה וכן מניעת הימשכותה והישנותה בעתיד,  בדרך של קיום הליך מהיר ויעיל שיביא לקיום צו בית משפט.

10.      בסעיף 42 לפסק הדין שניתן ביום 2.8.12 נקבע כי על המשיבה להמציא מכתב כוונות מהבנק תוך 30 יום ממועד פסק הדין. מעיון במכתב הכוונות הנושא תאריך 18.12.12 עולה כי המשיבה, לא מלאה אחר פסק הדין במועד כי אם הרבה לאחר שהוגשה הבקשה ולאחר שניתנו החלטות במסגרתה.  

11.       אין בהגשת ערעור על פסק הדין, משום הרשאה למשיבה לדחות מועדים שנקבעו בפסק הדין. בהיעדר החלטה לפיה מעוכב חיובה להגיש את מכתב הכוונות הוכח לפי סדר הזמנים בהגשתו כי הצו לא כובד ע"י המשיבה כי אם הרבה לאחר שהוגשה הבקשה. בכך נימצא, כי הבקשה הוגשה כדין ואין בתצהירה של המשיבה בתמיכה לתשובתה לה, משום הסבר ראוי לאי ביצוע פסק הדין במועד.   

12.        שונים הדברים בנוגע לבקשה הנוספת שהוגשה ע"י המבקשים , לכוף על המשיבה, בהטלת קנס עליה, להעביר אליהם את מסמכי ההעברה (להלן-"הבקשה השנייה").  

             בפסק הדין שניתן בתביעת המשיבה לביטול הסכם המכר עם המבקשים, קבעתי כי ההסכם שריר וקיים והוריתי למבקשים, לשלם את יתרת התמורה בגין הדירה ולמשיבה, להעביר את מכתב הכוונות, בהיותם מושא המחלוקת ומשהוכרעו בפסק הדין, טענות הצדדים לגביהם.  

              בחלקו האופרטיבי של פסק הדין, לא ניתנו צווים בנוגע לרישום הבעלות של המבקשים על הדירה , שלא נכלל בכתבי הטענות ומוקדם היה לטעון אז לגביו, בהתאם לשלבים שנקבעו בהסכם להשלמת עסקת המכר.

              נכונים הדברים גם לגבי יתר חלקי פסק הדין, שנבחנו במסגרתם ההפרות לגביהם טענה המשיבה ולפי הקשר הדברים לא נידונה בהם שאלת העברת הזכויות בדירה.